גן נעול, רחל | Locked Garden, Rachel

בלוג הבית/במסגרת קורס שירה הציע לנסות לחלוק עם העולם שיר של מישהו אחר.
בחרתי בשירה של רחל – גן נעול. להמשך החלק העברי, גללו מטה 🙂

Locked Garden, By Rachel

Who are you? Why is a reaching hand
Not meeting a sister hand?
And eyes, waiting but a moment,
Are already turned down in embarrassment

Locked garden. No path to it, nor way.
Locked garden – Man.
Should I walk away? Or strike the rock
Until blood is shed?

Written: Spring 1928. Dedicated to A Stranger.

~~~

I rather liked the Writing201's idea of sharing a poem by someone else and chose this one to translated for you.

The obvious part of it is that it is about communication between people.
And that is still relevant in the Here and Now, despite being written almost exactly 87 years ago (I don't know the exact date, should be around March).

It is equally obvious Rachel is describing a failed attempt to communicate.
She's reaching out and does not receive a response, and is expressing her frustration at the garden-gate, when refused entry to the splendors within.

What I was always puzzled by was the violence – why would she resort to striking?
So I did some searching and found out it is a biblical reference to Moses in the desert, being promised water for the thirsty wanderers. Not trusting to a miraculous apparition of it Moses strikes a rock and uncovers a flowing fountain.

What Rachel is debating is whether to accept her failure to communicate and move on, or to go on trying, at the risk of hurting her metaphoric hand on the rock face until she bleeds.

What I like about this poem is that it is timeless.
Even in this day and age there still are Locked Gardens (introverts) out there, continually making one ask – to try communicating with them or to accept their reserve and let them be?

Rachel, of course, expressed a question to which there are a myriad of answers (in my own opinion – as many as the souls alive today on this earth).
L

P.S.
Locked Garden (as many of Rachel's other poems) has later become a song.
The clip of which can be viewed in the comment below 🙂

---

גן נעול

מִי אַתָּה? מַדּוּעַ יָד מוּשֶׁטֶת
לֹא פּוֹגֶשֶׁת יַד אָחוֹת?
וְעֵינַיִם אַךְ תַּמְתֵּנָּה רֶגַע
וְהִנֵּה שָׁפְלוּ כְּבָר נְבוֹכוֹת.

גַּן נָעוּל. לֹא שְׁבִיל אֵלָיו, לֹא דֶּרֶךְ.
גַּן נָעוּל – אָדָם.
הַאֵלֵךְ לִי? אוֹ אַכֶּה בַּסֶּלַע
עַד זוֹב דָּם?

אדר, תרפ"ח. מוקדש לזר.

~~~

המובן מאליו – השיר הזה הוא על תקשורת בין בני אדם.
נושא שעדיין רלוונטי לכאן ועכשיו, למרות שנכתב אולי בדיוק לפני 87 שנים (אנחנו באדר כבר, לא?).

מובן מאליו באותה מידה שרחל מתארת ניסיון כושל ליצור קשר.
היא מושיטה יד ולא זוכה למענה ומתארת את תסכולה למול שער הגן, כאשר היא מסורבת כניסה אל כל האוצרות החבויים בו.

מה שתמיד הפליא אותי היה האלימות. למה להכות?
אז שוטטתי קצת ברשת וגיליתי שההשראה מגיעה מ-במדבר – סיפור משה מכה בסלע.

רחל מתלבטת האם לקבל את כישלונה ליצור קשר או להמשיך לנסות, תוך סיכון ידה המטפורית על פני הסלע עד זוב דם.

מה שאני אוהבת בשיר הזה הוא שהוא על-זמני.
אפילו בעידנו-אנו עדיין יש גנים נעולים שם בחוץ, הממשיכים להציב את השאלה – האם לנסות לתקשר עימם או לקבל את המופנמות שלהם ולהניח להם?

רחל, כמובן, הביעה שאלה לה יש אינספור תשובות (לדעתי – כמספר הנפשות החיות כיום עלי אדמות).
L