Let's get serious for a moment

בואו נהייה רציניים לרגע

Those familiar with it may remember Bingley stopping by: "Come Darcy", said he, "I must have you dance. I hate to see you standing about by yourself in this stupid manner…".
The "it", of course, is Pride and Prejudice, by Jane Austen, published 1818.

Jumping forward almost two hundred years and my mini Oxford defines Hate as: v. feel intense dislike for, or n. intense dislike.

I must admit I'm intensely uncomfortable with this. I must also preface the following with a statement:
I don't blame miss Austen for anything.
She's one of my favorite authors and that specific book my favorite one of all.
She also lived in a totally different time. A time much more naïve and innocent than the here-and-now can be (unfortunately).

However, as for this here-and-now… Intense dislike?
No wonder the word Hate is bandied about so often that its' true and deeper meaning goes unnoticed.
Mundane speech makes it seem as if everybody hates anyone and anything, from food stuff through insects to other people (to name but a few).
Not only that, but using the word so often has legitimized the sentiment:
It's OK. Everyone hates. Hate is an everyday thing one shouldn't pay any attention to.

But has anyone stopped to think what Hate actually is? Let me tell you:
Hate is a poison.
The true hater is poisoned by it from within.
The true hater (ab)uses noble ideas to perform atrocities.

A week ago a 16-year-old girl was stabbed to death for supporting human rights.
And there are those who justify her murderer, in the name of their God.

I can't condone this. I don't think anyone of you can accept murder (either this one or any other), especially a hate-crime. And I have a suggestion:

Let us all try not to use the word Hate for the mundane. Leave it to define crimes.
Let us protest against any Hate by un-legitimizing the word, to show our rejection of the true sentiment it represents and especially – to reject as unacceptable what it has already led to (these days and throughout time).

There are so many other words out there, so many options to say one doesn't like something, or is disgusted by whatever, or prefers something else, and so on.
Let's try some of those, at least for a while. What say you?

L

No, Thank you to Hate, as prompted by the DP.

---

ובעברית:

מי שקרא אולי יזכור את בינגלי, שעצר לרגע: "בוא, דארסי" אמר, "אני רוצה אותך רוקד. אני שונא לראותך עומד כך לבדך באופן טיפשי כזה…".
וזה, כמובן, מ-גאווה ודעה קדומה, מאת ג'יין אוסטן, שיצא לראשונה ב-1818.

קפיצה קדימה של כמעט מאתיים שנה ואבן שושן מגדיר שנאה כ-איבה, משטמה, ההפך מאהבה.

חייבת להודות שאני מאד לא אוהבת את זה. חייבת גם להקדים ולהצהיר שאין זו אשמתה של ג'יין אוסטן.
היא אחת מהכותבים החביבים עלי והספר הנ"ל מהאהובים עלי ביותר.
היא גם חייתה בזמן אחר לחלוטין. זמן הרבה יותר תמים ונאיבי מכפי שהכאן-ועכשיו יכול להיות (לצערי).

אם כי כאן ועכשיו… ההפך מאהבה? כל כך מפחית את משמעות המילים בתחילת ההגדרה, כך שלא ממש מפליא שהמילה "שנאה" נזרקת פה ושם כלאחר יד, עד כי משמעותה העמוקה יותר נעלמה.
מדיבור יומיומי נשמע כאילו כל אחד שונא כל אחד וכל דבר, החל בעוגיות, עבור בחרקים וכלה במישהו אחר (אם לציין מעט מהאפשרויות).
יתרה מזאת – השימוש התכוף במילה הפך את הרגש שהיא מייצגת ללגיטימי:
זה בסדר. כולם שונאים. שנאה היא דבר יומיומי שאין צורך להקדיש לו כל תשומת לב.

אך האם נעצר מי לחשוב לרגע מהי שנאה באמת? הניחו לי לומר לכם:
שנאה היא רעל.
השונא באמת מרעיל את עצמו מבפנים.
השונא באמת משתמש לרעה ברעיונות נעלים על מנת לבצע מעשים מזעזעים.

לפני שבוע נדקרה למוות נערה בת 16, רק בגלל תמיכתה בזכויות אנוש.
ויש כאלו המצדיקים את הרוצח, בשם אלוהיהם.

וזה לא מקובל עלי. גם לא נראה לי שרצח (כזה או אחר) יכול להיות מקובל על מי מקוראיי, במיוחד לא רצח-שנאה. לכן אני מציעה:

בואו ביחד נשתדל לומר פחות את המילה שנאה, בכל הקשור לענייני היום-יום. נשאיר אותה להגדרת פשעים.
נביע מחאתנו כנגד השנאה על-ידי הפיכת המילה ל-פחות לגיטימית, כדי לדחות את הרגש שהיא מייצגת ובמיוחד – להביע עד כמה לא מקובל עלינו מה שרגש זה עלול להוביל אליו (וכבר הוביל אליו לאורך הזמן).

הרי יש כל כך הרבה מילים אחרות שם בחוץ. כל כך הרבה דרכים לומר שאֵת זה אני לא אוהב/ת, או לא-משנה-מה מגעיל, או משהו אחר עדיף, ועוד.
בואו ניתן הזדמנות למילים אחרות, לפחות לזמן-מה. מה דעתך?
L