אהבה | Love

העברית בהמשך 🙂

What is love? Let me offer you this translational of a poem:

Take Me Under Your Wing, by H. N. Bialik

Take me under your wing,
be my mother and sister,
let your bosom shelter my head,
nestle my banished prayer.

One merciful twilight hour,
bend your head and I'll reveal my pain:
they say there is Youth in the world –
where is mine?

Another secret I'll confess:
my soul burns in flames;
they say there is Love in the world –
what is Love?

The stars deceived me,
there was a dream – it too has passed;
now I have nothing in this world,
nothing at all.

Take me under your wing,
be my mother and sister,
let your bosom shelter my head,
nestle my banished prayer.

First published either on February 17 or March 19, 1905

(The above is my translation, very much helped and inspired by the one I found at the bottom of this discussion).

I still remember my literature teacher, with her round face and tiny curls, saying to us all that "if Bialik didn't know what love is, who am I to know?".

During the years since, I stumbled on other versions of this sentiment, along with more attempts to explain, define that elusive feeling. To describe and clarify how it feels to love.
But I've come to realize the debate/attempt is much more important that its success.

Yesterday people were murdered in Lahor, Pakistan. A week ago a 12 year old child murdered a 19 year old boy. The murderer-child is murdered also, even if he still walks among the living – what kind of a life can he have with deeds like that weighing on his soul?

These acts are rooted in hate.
The warrior can fight Hate with engines of war.
Its real opposition is Love.
Discussing it, trying to define it, sharing thoughts about it – all promote it.
And to me promoting Love is another way to fight Hate.
L

Written in response to the Daily Post's writing prompt: "I Wanna Know What Love Is".

---

הַכְנִיסִינִי תַּחַת כְּנָפֵךְ / חיים נחמן ביאליק

הַכְנִיסִינִי תַּחַת כְּנָפֵךְ,
וַהֲיִי לִי אֵם וְאָחוֹת,
וִיהִי חֵיקֵךְ מִקְלַט רֹאשִׁי,
קַן-תְּפִלּוֹתַי הַנִּדָּחוֹת.

וּבְעֵת רַחֲמִים, בֵּין-הַשְּׁמָשׁוֹת,
שְׁחִי וַאֲגַל לָךְ סוֹד יִסּוּרָי:
אוֹמְרִים, יֵשׁ בָּעוֹלָם נְעוּרִים –
הֵיכָן נְעוּרַי?

וְעוֹד רָז אֶחָד לָךְ אֶתְוַדֶּה:
נַפְשִׁי נִשְׂרְפָה בְלַהֲבָהּ;
אוֹמְרִים, אַהֲבָה יֵשׁ בָּעוֹלָם –
מַה-זֹּאת אַהֲבָה?

הַכּוֹכָבִים רִמּוּ אוֹתִי,
הָיָה חֲלוֹם – אַךְ גַּם הוּא עָבָר;
עַתָּה אֵין לִי כְלוּם בָּעוֹלָם –
אֵין לִי דָבָר.

הַכְנִיסִינִי תַּחַת כְּנָפֵךְ,
וַהֲיִי לִי אֵם וְאָחוֹת,
וִיהִי חֵיקֵךְ מִקְלַט רֹאשִׁי,
קַן-תְּפִלּוֹתַי הַנִּדָּחוֹת.

פורסם לראשונה בי"ב אדר תרס"ה (1905).

עדיין זוכרת את המורה לספרות, עם פרצופה העגלגל ותלתליה הקטנים, אומרת קבל עם וכיתה "אם ביאליק לא ידע מהי אהבה, מי אני כי אדע?".

בכל השנים שעברו מאז נתקלתי בעוד גרסאות של התחושה הזו, ובמקביל – עוד ניסיונות להסביר, להגדיר, מהו הרגש החמקמק הזה. לתאר ולהבהיר איך זה מרגיש לאהוב.
אך הגעתי למסקנה שהדיון/ניסיון עצמו חשוב הרבה יותר מהצלחתו.

אתמול אנשים נרצחו בלאהור, פקיסטן. בשבוע שעבר ילד בן 12 רצח נער שטרם מלאו לו 20 שנות חיים. גם הילד הרוצח רצוח בעצמו, אף אם הוא עדיין מתהלך בין החיים, כי אילו מן חיים יכולים להיות לו עם כאלו מעשים המעיקים על נפשו?

אלו הם מעשי שנאה.
הלוחם יכול להילחם בשנאה במנגנוני מלחמה.
ההתנגדות האמיתית לה היא אהבה.
לדון בה, לנסות להגדיר אותה, לחלוק מחשבות עליה – כל אלה מקדמים אותה.
ולטעמי קידום אהבה היא עוד דרך להילחם בשנאה.
L

נכתב במענה לפרומפט היומי, ששאל מהי אהבה.